עיצוב התנהגות בכיתה: פרק א'

-         חשוב שהמלמד יתחיל לנהל עם התלמיד שיחות קבועות, במטרה ליצור מערכת יחסים מחייבת וערוץ תקשורת שדרכו יועברו מסרים חינוכיים כללים, הסכמים, הסברים על התנהגות זו או אחרת ושאר בירורים. קשר רציף כזה יאפשר לבטא צרכים ורגשות וימנע את הפנייתם לכיוונים לא בריאים ותוקפניים. כשיש קשר כזה, התלמיד חושב פעמיים לפני שהוא מפריע.

-         השיחות יכולות להיות קצרות ולפעמים די במילה אחת, ברמז או בחיוך.

-         בהתחלה תתמקדנה השיחות ביצירת יחסי אמון. המלמד יתבקש לגלות התעניינות ולשדר שביעות רצון מההשתדלות של התלמיד. בהמשך על המלמד "לטפטף" לתלמיד את המסר, שילד מוכשר ובעל מידות כמוהו יכול להגיע להישגים נפלאים ושמתאים לו הרבה יותר להשקיע בלימוד מלעסוק במעשים ילדותיים.

-          בד בבד עם השיחות הנ"ל יקוימו שיחות בנושאים ספציפיים הקשורים להתנהגותו של התלמיד בכיתה. מבנה השיחה יהיה כזה:

א.     המלמד יבקש מן התלמיד לספר בפרוטרוט את אשר קרה, לגלות עניין בדבריו ולשמור עמו על קשר עין.

ב.      המלמד ישקף את רגשותיו של התלמיד, כגון 'אני מבין שזה הצחיק אותך/שימח אותך/ ריגש אותך'.

ג.       המלמד יאמר בקצרה את הכלל הנדרש מן התלמיד בעניין זה, כגון 'אני מבין אותך מאוד, אבל עליך לזכור שאצלנו בכיתה לא מדברים בשיעור אלא מנסים להקשיב למורה'.

ד.      המלמד ילבן את העניין עם התלמיד וביחד יחשבו על דרכים מעשיות שיסייעו לתלמיד להתגבר על עצמו ולהשתפר.

-         עדיף להתמקד בנקודה מסוימת, כגון לא לדבר עם חברים בשיעור. אם קשה לתלמיד לעמוד במטלה, מצמצמים אותה לפרק זמן מסוים, ובו עליו להשתדל מאוד.

-         ברגע שהתלמיד עומד במבצע, המלמד ירמוז לו שהוא מרוצה (חשוב להרבות בחיזוקים). עם זאת, ברגע שהתלמיד מפר את הכלל ואינו עומד במבצע, יש לתת לו תזכורת כדי עזור לו להצליח.

-         לאחר תום פרק הזמן המוגדר על המלמד לשאול את התלמיד בשקט אם יש לו כוח לחמש דקות נוספות.

-         על המלמד לקבוע עם התלמיד מראש את דרכי התגובה של המלמד במצבים שבהם קשה לתלמיד להתנהג כנדרש, כגון להוציאו להינפש זמן קצר. יש להציג לו זאת כעזרה ולא כעונש.

-         על המלמד לדעת להבדיל בין הפרעה ב'קום עשה' ובין חוסר השתתפות או שאר התעסקויות, שאינן מפריעות לכלל תלמידי הכיתה אלא לתלמיד הזה בלבד.

-         בזמן הקצוב למבצע על המלמד לעמוד על כל חריגה. לעומת זאת בשאר הזמן על המלמד להגיב רק על מה שמפריע ב'קום עשה' ובהתאם למה שנקבע עם התלמיד מראש.

-         העיקרון הוא שהמלמד יעזור לתלמיד לעמוד במשימות. אין לחכות שהדברים ייעשו מאליהם ולגעור בילד בכל פעם שהוא אינו מצליח, אלא בכל פעם שיש חריגה, על המלמד להתקרב אל התלמיד, להניח יד על כתפו ולהזכיר לו את ההסכם. כאשר התלמיד מצליח לעמוד בהסכם, יש לרמוז לו בשקט שמרוצים ממנו. אם קשה לו לעמוד במשימה, יש להמשיך לשוחח עמו כנ"ל ולהכינו לסגנון התגובה של המלמד על אי הצלחה, כלומר לומר לו שהמלמד ייאלץ להוציאו להינפש וכדומה, אך להציג זאת לא כנקמה וכעס אלא כעזרה.

-         על המלמד לומר לתלמיד שהתנהגותו הטובה תתרום מאוד לכיתה ושיש באפשרותו להתגבר על עצמו וזה תלוי רק בו.

-         יש להושיב את התלמיד בכיתה במקום הרחוק ממוקדי הפרעות.

-         יש לדעת להתעלם מחריגות כאשר הן אינן מוגזמות.

-         בזמנים שהתלמיד אמור להשתדל לרסן את עצמו, יש לעזור לו על ידי הפניית מבט לעברו תוך כדי דיבור ונתינת דעת ליכולתו להבין את הדברים ולעקוב אחריהם.

עקרונות להפעלה יעילה במשימות לימודיות

• יעדים ברורים ומוגדרים מראש.

• גיוון המטלות או לפחות הצגתן כשונות.

• זמן פעילות קצר ומוגדר מראש. עם סיום פרק הזמן, הפסקה אפילו בעיצומה של הפעילות.

• הצגת המטלות כאתגרים. אפשר לתגמל לפי הצורך.

• הפעלה רבה ככל האפשר ונתינת דעת לצמצום הזמן שבו התלמיד במצב האזנה או בכל מצב פסיבי אחר.

• בסיום פעילות למידה יש ליזום דבר מה מעניין שאינו קשור ללמידה ו/או לתת ממתק.

בהצלחה!